פסק-דין בתיק ת"א 39588-05-10

תביעה בגין נזקי גוף.

ביום 14/11/07, בבית הספר היסודי ג' בטמרה ( להלן - " בית הספר" ), במהלך ריצה בחצר בית הספר, בה השתתפו התובע ויתר תלמידי הכיתה, במסגרת שיעור ספורט, אותו העביר המורה, מר מחמוד עוואד ( להלן - " עוואד " ), נפגע התובע בגופו, לאחר שפגע בקיר התוחם את החצר הנ"ל.

טוען התובע כי, המורה, מר עוואד, הורה לו וליתר התלמידים להשתתף בריצת תחרות למרחק של כ- 20 מטר, כאשר קו הסיום שנקבע היה  קיר התוחם את החצר, וכי  בהגיעו, בריצה, אל קו הסיום הנ"ל, הוא לא יכול היה לעצור, והתנגש בקיר הנ"ל ונפגע בגופו. לטענת התובע, הנתבעת אחראית לקרות התאונה בהיות המורה, מר עוואד, שליח שלה, ובהיותה אחראית על מתחם בית הספר ועל עובדיו, כאשר רשלנותה של הנתבעת מתבטאת בכך שלא נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעת התאונה, לא הנהיגה כללים ונהלי בטיחות הולמים להפעלת שיעורים ותחרויות כאמור, לא פיקחה ולא השגיחה באופן ראוי וסביר, באמצעות מוריה ונציגיה בבית הספר, על התובע, כפי שמורה סביר היה עושה בנסיבות אלה, התירה קיום פעילות של תחרות בזירה לא מתאימה, העסיקה מורה בלתי מיומן ובלתי מוכשר, ולא השתמשה באמצעים ובכלים, לרבות מזרונים, לכיסוי הקיר, על מנת למנוע פגיעה בתלמידים, במהלך ריצת התחרות.

לעומתו, טוענת הנתבעת כי, התובע לא השתתף בתחרות ריצה אלא הייתה זו ריצת חימום, כאשר התלמידים, לרבות התובע, נתבקשו לרוץ היקפית מסביב לחצר, ובמהלכה מעד התובע או שנדחף על ידי תלמיד אחר, נפל ופגע בקיר. לטענת הנתבעת, המדובר באירוע פתאומי בלתי צפוי, ולא ניתן היה למנוע אותו בהתערבות המורה, שהשגיח על התלמידים, כשלא היה כל סיכון חריג בביצועה של פעילות ספורט כאמור. הנתבעת מתבססת בסיכומיה בכתב על פסקי דין רבים, לפיהם, בתי המשפט השונים לא הטילו אחריות על הנתבעת בגין פגיעתם של תלמידים בתאונות שאירעו בתחום בית הספר, במהלך פעילות טבעית, שגרתית, ספונטנית או עקב תגובת פתע בלתי צפויה. עוד מוסיפה הנתבעת כי חל איסור על המורים לבצע תחרות ריצה במתחם בית הספר, ולכן, לא התקיימה תחרות כזו, באירוע הרלבנטי.

התובע העיד כי, במהלך השיעור ביקש המורה, מר עוואד, לקיים תחרות ריצה, וכי:

" רצתי מהר יחד עם כל הכיתה, בן הכיתה שלי הקדים אותי קצת. רצתי מהר יותר והגעתי לקיר, לא יכולתי לעצור והשתמשתי בשתי כפות הידיים בקיר ( מדגים ע"י הנחת כפות ידיו על קיר אולם ביהמ"ש ).

יד אחת נשברה והיד השניה כאבה לי קצת...

משני הצדדים של החצר יש קירות, הוא סימן לנו להתחיל לרוץ, מי שמגיע ראשון לקיר ממול מנצח. תחילת המרוץ בקיר אחד וקו הסיום הקיר ממול ".

( עמוד 4 שורות 2-5 לפרוטוקול ישיבת יום 13/3/11 ).

התובע הוסיף, במסגרת חקירתו הנגדית, כי אינו זוכר את מספר התלמידים שהשתתפו בריצה הנ"ל, אם כי ייתכן והיו כ- 30 תלמידים, וכי מי שהקדים אותו במהלך הריצה, עובר להתנגשותו בקיר, הוא תלמיד בשם מחמוד. התובע הסביר כי:

" אני לא נפלתי אבל לא יכולתי לעצור ונתקעתי בקיר " ).

( עמוד 4 שורה 19 לפרוטוקול ).

בסעיף 7 לכתב התביעה נטען כי, במהלך השתתפותו במרוץ, התובע רץ בטורו, הגיע לקו הסיום, לא הצליח לעצור, התנגש בקיר ונפגע בגופו. התובע, בחקירה הנגדית, נדרש להסביר הטענה, לפיה, הוא רץ " בטורו ", והעיד:

" אתה אומר שבכתב התביעה נרשם שכל ילד רץ בתורו, אני אומר שכולנו רצנו יחד ".

( עמוד 4 שורה 16 לפרוטוקול ).

לכאורה, המדובר בסתירה מהותית, שכן, הטענה, לפיה, התובע רץ בתורו, מלמדת כי כל תלמיד ביצע ריצה בנפרד, לפי תור שנקבע, ולא הייתה זו ריצת תחרות, בה השתתפו כל התלמידים יחד, ומכאן, כך לפי הנתבעת, יש לדחות את גרסת התובע, לפיה, הוא נפגע במהלך ריצת תחרות, בה השתתפו כל התלמידים. יחד עם זאת, ולאחר עיון, מצאתי כי אין המדובר בסתירה, כלל. ב"כ התובע, בסיכומיו בכתב, טען כי, הנטען בכתב התביעה הינו כי התובע רץ " בטורו ", כאשר הכוונה היא כי התובע רץ במסלול ובטור שלו, בבחינת מיקומו בתחרות, ולא בתורו, נסיבה שהייתה מצביעה על רכיב הזמן, היינו, ריצה בנפרד, לפי תור שנקבע מראש. אני מאמץ הסבר זה של ב"כ התובע, שכן, בכתב התביעה נאמר כי התובע רץ בטורו, היינו, בנתיב הריצה שלו, ולא "בתורו", לפי הפרשנות לעיל. לציין כי ב"כ הנתבעת נמנע, בסיכומיו, מלהתייחס לעניין זה, חרף העובדה כי הדבר עלה במהלך עדותו של התובע, ונראה כי הוא וויתר על טענה זו. יתרה מזאת, המורה, מר עוואד, אישר כי הריצה ( שלטענתו, הייתה זו ריצת חימום ולא בתחרות ), הייתה לכל תלמידי הכיתה יחד, ולא באופן נפרד.

התרשמתי כי עדותו של התובע הייתה מהימנה ועקבית, ולא גילתה סתירות יסודיות או תמיהות כלשהן. עדות זו נתמכה בראיות בכתב שהוגשו. כך, באישור הרפואי מיום 15/11/07, שנערך יממה לאחר מועד קרות התאונה, תועד כך:

" תלונות: חבלה בשורש כך יד שמאל בעת שיעור ספורט.

  בעת התנגשות עם קיר ".